הסכם ממון הורס את הרומנטיקה. מטיל צל שחור על האהבה שלנו.
הסכם ממון מפוצץ לנו את בועת האהבה הפרטית שלנו – זו שעליה כתוב: "אנחנו – לתמיד". האם זה באמת כך?
נישואין בשנות ה2000 ובכלל – זוגיות בשנות ה2000 – ניצבים בפני אתגרים לא פשוטים כלל וכלל. הערכים המניעים את העולם שלנו היום, הינם כאלה של תחרותיות, הגשמה עצמית, התפתחות אישית, הישגיות וכיוצא באלה.
אולי היו אלה הערכים מאז ומתמיד, אבל היום הם מקבלים ביטוי מפורש ומרחיק לכת בכל ההחלטות שאנו עושים. רוב רובנו מחליפים מקומות עבודה בתכיפות רבה, מבקשים לטפס בסולם הניהול מהר יותר וגבוה יותר, מטפלים בעצמנו – בעולם הרוח, יותר פעילות גופנית, יותר טיפולים לנפש, יותר טיפולים רגשיים, יותר טיפולים אסתטיים וכיוצא באלה. רק בכדי לעמוד בקצב המסחרר של העולם סביבנו.
לכן, אין זה מפתיע כלל כי אחוז הגירושין עולה בצורה מדאיגה בעולם בכלל ובארץ בפרט משנה לשנה. בשנה שחלפה, נישאו כדת וכדין 59,000 זוגות. לעומתם, התגרשו 22,000 זוגות. זהו אחוז גבוה בכל קנה מידה שניתן לחשוב עליו.
בין היתר, זו הסיבה שאנשים מחפשים לעצמם תעודות ביטוח לעתיד. כן. גם בתחום הזה – היקר כל כך. אישי כל כך. תפקידו של הסכם ממון אינו ללוות אותנו במהלך חיינו המשותפים. תפקידו לסייע בחלוקת הממון המשפחתי, במקרה של פרידה. להבטיח, כי החלוקה במקרה כזה תהא הוגנת ככל האפשר ולא נתונה לחסדי משפטנים ופרשנויות של אחרים.
כיום, אנו פוגשים מקרים רבים יותר ויותר של הורות מסוג אחר. ההגדרה הנושנה של "תא משפחתי", פתחה את שעריה בפני סוגים שונים של משפחות וסוגים שונים של הורות. הורות משותפת מכילה בתוכה סוגים שונים של מערכות יחסים – זכויות וחובות הוריות.
המשותף בין כל אלה הינו הילדים. חרף העובדה כי אין הסדרה חוקית לכלל סוגי המשפחות הללו, הרי דבר אחד ברור: כל ילד המגיע לאוויר העולם במדינת ישראל זכאי להבטחת זכויותיו. לפיכך, הסכמי הורות משותפת מקבלים לגיטימציה במערכת המשפטית במדינה.
בין אם ההסכמים הללו מכילים משפחות של זוגות חד מיניים ובין אם המדובר בזוג אנשים אשר בוחר להתחבר לצורך מטרה אחת בלבד: הבאת ילד משותף, קיים צורך בהסכם משפטי אשר יסדיר את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות של הצדדים כלפי הילד.
ברם, קיים הבדל עקרוני כאשר המדובר במשפחה של הורים חד מיניים ובין שני אנשים אשר אינם מקיימים ביניהם קשר אינטימי או משפחתי מכל סוג שהוא ומטרתם היחידה היא להיות הורים במשותף. ההסכם המשפטי, יכול שיהיה בעל אופי דומה, אבל בירור הצרכים שונה במהותו.
עד כמה באמת אנו מכירים את הצד השני? מערכת ערכיו? השקפת עולמו בכלל ובכל הנוגע לגידול וחינוך ילדים בפרט? שאלות מהותיות אלה קשות יותר להתמודדות במקרים של הכרות אשר אינה נושאת אופי אינטימי או מגורים משותפים. זאת, במיוחד לאור העובדה שברוב המכריע של המקרים מדובר בצמד אנשים אשר טרם חווה את הליך ההורות. מעולם לא התמודד עם המשמעות הרגשית והמהותית של להיות הורה.
אין ממש קושי ביצירת הסכם משפטי אשר יענה על הצרכים המשפטיים הנדרשים. על המינימום. זו לא באמת בעיה להחליט על מזונות או הסדרי ראייה. אבל החיים לא נמצאים בכותרות. החיים הם בפרטים הקטנים. בבירור מעמיק של הסוגיות על הפרק בבחינת ההתמודדות עם הרגשות והמורכבות העדינה של מערכות היחסים הללו.